<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן כ"ו</h1>
<h2>דף לא:</h2>
בתשובו' גאוני', חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור, דאמר רב חבי"ת אסור בחותם אחד מחפ"ג מותר בחותם, מדמצריך חותם לחלב וגבינה, מכלל דחיישי' לחלב טמא. וגבינת בית אינייקי לאו משום חלב טמא אסיר, דהשת' חלב אסיר גבינה מיבעיא, אלא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר או מעמידין בעור קיבת נבילה. והיכא דאיתחזק איסורא חיישינן היכא דלא איתחזק איסורא לא חיישינן. וכן השיבו ממתיבתא במקום שאין גמלים וחזירים ודבר טמא, מותר לאכול ולשתות חלב של גוים, שהחלב אין בו משום גיעולי גוים ולא משום מגע גוי, אלא משום תערובת דבר טמא, דתני' [ל"ט ע"ב] יושב אדם בצד עדרו של גוי וגוי חולב ואינו חושש, אע"ג דלא חזי ליה, וקמפרשי ליה היכא דאיכא דבר טמא בעדרו דאיתחזק איסורא, להכי בעינן שישב ישראל בצד עדרו, דמירתת, הא לא איתחזק איסורא לא צריכינן לישראל רואיהו ושרי. ואפי' חולבו בכליו של גוי, דחם לתוך צונן הא ליכא למיחש, מדלא אסרוהו משום גיעולא, ש"מ נותן טעם לפגם הוא ומותר. ואפי' נתחמם בכליו של גוי מותר, דתניא [ל"ח ע"ב] הכוספן של גוים שהוחמו חמין בין יורה גדולה בין יורה קטנה מותר, כמאן דאמ' נותן טעם לפגם מותר והלכה כמותו. והיינו טעמא בשכר של גוים, ומשום בשולי גוים נמי לית ביה, שסמכו חכמים [ל"ז ע"ב] דבר זה על המקרא [דברים ב'] ומים בכסף תתן לי ושתיתי, מה מים שלא נשתנו מבירייתו על ידי האור ואין בהם משום בישולי גוים אף כל שלא נשתנה מבירייתו על ידי האור אין בו משום בישולי גוים. והאידנא נהיגי בכל המקומות שלא לאכול חלב וגבינה של גוים, אפי' במקום דלא איתחזק טמא בעדרו, מאי טעמא כיון דאין הכל בקיאין בעיקר איסורו ובהיתירו, דילמא איתרמי ליה ואזיל בדוכתא דמיתחזק איסורא ואכיל ליה ולאו אדעתיה, ומקרא צווח [ישעיה נ"ז], הרימו מכשול מדרך עמי, דהא במגילה ושופר ולולב גזרי' הני אטו הני, וכן ראיתי את ר' מאיר רבי, שמוציאו ומפרפרו ומשליכו בדרכים, אע"פ שאין אנו רגילין להעמידן כ"א בעשבים שבשדות, ואין בו משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואיהו, ואנו האיך נתיר איסור שנהגו בו רבותינו, וכן שמחזיקין בשאר מקומות של חכמים.
<h2>דף לה:</h2>
בתשובו' גאוני', חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור, דאמר רב חבי"ת אסור בחותם אחד מחפ"ג מותר בחותם, מדמצריך חותם לחלב וגבינה, מכלל דחיישי' לחלב טמא. וגבינת בית אינייקי לאו משום חלב טמא אסיר, דהשת' חלב אסיר גבינה מיבעיא, אלא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר או מעמידין בעור קיבת נבילה. והיכא דאיתחזק איסורא חיישינן היכא דלא איתחזק איסורא לא חיישינן. וכן השיבו ממתיבתא במקום שאין גמלים וחזירים ודבר טמא, מותר לאכול ולשתות חלב של גוים, שהחלב אין בו משום גיעולי גוים ולא משום מגע גוי, אלא משום תערובת דבר טמא, דתני' [ל"ט ע"ב] יושב אדם בצד עדרו של גוי וגוי חולב ואינו חושש, אע"ג דלא חזי ליה, וקמפרשי ליה היכא דאיכא דבר טמא בעדרו דאיתחזק איסורא, להכי בעינן שישב ישראל בצד עדרו, דמירתת, הא לא איתחזק איסורא לא צריכינן לישראל רואיהו ושרי. ואפי' חולבו בכליו של גוי, דחם לתוך צונן הא ליכא למיחש, מדלא אסרוהו משום גיעולא, ש"מ נותן טעם לפגם הוא ומותר. ואפי' נתחמם בכליו של גוי מותר, דתניא [ל"ח ע"ב] הכוספן של גוים שהוחמו חמין בין יורה גדולה בין יורה קטנה מותר, כמאן דאמ' נותן טעם לפגם מותר והלכה כמותו. והיינו טעמא בשכר של גוים, ומשום בשולי גוים נמי לית ביה, שסמכו חכמים [ל"ז ע"ב] דבר זה על המקרא [דברים ב'] ומים בכסף תתן לי ושתיתי, מה מים שלא נשתנו מבירייתו על ידי האור ואין בהם משום בישולי גוים אף כל שלא נשתנה מבירייתו על ידי האור אין בו משום בישולי גוים. והאידנא נהיגי בכל המקומות שלא לאכול חלב וגבינה של גוים, אפי' במקום דלא איתחזק טמא בעדרו, מאי טעמא כיון דאין הכל בקיאין בעיקר איסורו ובהיתירו, דילמא איתרמי ליה ואזיל בדוכתא דמיתחזק איסורא ואכיל ליה ולאו אדעתיה, ומקרא צווח [ישעיה נ"ז], הרימו מכשול מדרך עמי, דהא במגילה ושופר ולולב גזרי' הני אטו הני, וכן ראיתי את ר' מאיר רבי, שמוציאו ומפרפרו ומשליכו בדרכים, אע"פ שאין אנו רגילין להעמידן כ"א בעשבים שבשדות, ואין בו משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואיהו, ואנו האיך נתיר איסור שנהגו בו רבותינו, וכן שמחזיקין בשאר מקומות של חכמים.
<h2>דף לט:</h2>
בתשובו' גאוני', חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור, דאמר רב חבי"ת אסור בחותם אחד מחפ"ג מותר בחותם, מדמצריך חותם לחלב וגבינה, מכלל דחיישי' לחלב טמא. וגבינת בית אינייקי לאו משום חלב טמא אסיר, דהשת' חלב אסיר גבינה מיבעיא, אלא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר או מעמידין בעור קיבת נבילה. והיכא דאיתחזק איסורא חיישינן היכא דלא איתחזק איסורא לא חיישינן. וכן השיבו ממתיבתא במקום שאין גמלים וחזירים ודבר טמא, מותר לאכול ולשתות חלב של גוים, שהחלב אין בו משום גיעולי גוים ולא משום מגע גוי, אלא משום תערובת דבר טמא, דתני' [ל"ט ע"ב] יושב אדם בצד עדרו של גוי וגוי חולב ואינו חושש, אע"ג דלא חזי ליה, וקמפרשי ליה היכא דאיכא דבר טמא בעדרו דאיתחזק איסורא, להכי בעינן שישב ישראל בצד עדרו, דמירתת, הא לא איתחזק איסורא לא צריכינן לישראל רואיהו ושרי. ואפי' חולבו בכליו של גוי, דחם לתוך צונן הא ליכא למיחש, מדלא אסרוהו משום גיעולא, ש"מ נותן טעם לפגם הוא ומותר. ואפי' נתחמם בכליו של גוי מותר, דתניא [ל"ח ע"ב] הכוספן של גוים שהוחמו חמין בין יורה גדולה בין יורה קטנה מותר, כמאן דאמ' נותן טעם לפגם מותר והלכה כמותו. והיינו טעמא בשכר של גוים, ומשום בשולי גוים נמי לית ביה, שסמכו חכמים [ל"ז ע"ב] דבר זה על המקרא [דברים ב'] ומים בכסף תתן לי ושתיתי, מה מים שלא נשתנו מבירייתו על ידי האור ואין בהם משום בישולי גוים אף כל שלא נשתנה מבירייתו על ידי האור אין בו משום בישולי גוים. והאידנא נהיגי בכל המקומות שלא לאכול חלב וגבינה של גוים, אפי' במקום דלא איתחזק טמא בעדרו, מאי טעמא כיון דאין הכל בקיאין בעיקר איסורו ובהיתירו, דילמא איתרמי ליה ואזיל בדוכתא דמיתחזק איסורא ואכיל ליה ולאו אדעתיה, ומקרא צווח [ישעיה נ"ז], הרימו מכשול מדרך עמי, דהא במגילה ושופר ולולב גזרי' הני אטו הני, וכן ראיתי את ר' מאיר רבי, שמוציאו ומפרפרו ומשליכו בדרכים, אע"פ שאין אנו רגילין להעמידן כ"א בעשבים שבשדות, ואין בו משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואיהו, ואנו האיך נתיר איסור שנהגו בו רבותינו, וכן שמחזיקין בשאר מקומות של חכמים.
